שאיבת השומן מכוונת לטיפול בכיסי השומן שנותרים לאחר ירידה במשקל ולאחר ביצוע פעילות גופנית. כיסי שומן אלה ממוקמים בעכוז, מותניים, ירכיים, שוקיים, חזה, גב, זרועות ובצוואר וגורמים לפרופורציות בעייתיות של הגוף, כמו גם לאובדן הביטחון העצמי. לעיתים קרובות, שאיבת השומן תשולב בפעולות אחרות, לצורך השגת המתאר הרצוי והיא נחשבת לאחד מהתהליכים האסתטיים הרווחים והבטוחים ביותר.

מתי מומלץ לשקול שאיבת שומן?

1. כאשר ישנם אזורים מוגדרים של עודפי שומן.
2. כאשר נחוצה הגדרה טובה יותר או יצירה של מתאר מעודן יותר של אזורים מסוימים בגוף.
3. כאשר אלסטיות העור היא טובה (השאיבה מרחיקה שומן, אך איננה מותחת את העור או מטפלת בעודפיו).

מהם יתרונותיה של שאיבת השומן על פני הגישות האחרות?

1. היא מאפשרת התאמה טובה יותר של הלבוש ומקנה לגוף סילואט רזה יותר.
2. החתכים המבוצעים בה קטנים יותר מהמקבילים בניתוחים הדורשים כריתת עור ושומן עודף.
3. היא ניתנת לביצוע תחת טשטוש ובזמן קצר יותר, בהשוואה לניתוחים נרחבים יותר.

מהם חסרונותיה של שאיבת שומן?

1. התוצאות עלולות להשתנות עקב עלייה במשקל, הריון או הזדקנות העור.
2. היא איננה מיועדת לפתור בעיה של צלוליט ועור רפוי.
3. יתכן צורך בהורדת משקל לפני שאיבת השומן, על מנת להגיע למשקל המתאים שישיג את התוצאה המיטבית מביצועה.

מי נחשב למועמד/ת האידיאלי/ת לשאיבת שומן?

1. אלו בעלי כמות מזערית של עודף עור, בעל איכות אלסטית טובה.
2. בעלי עודפי שומן ממוקמים שמקורם, ככל הנראה בגנטיקה והם אינם מושפעים מתזונה נכונה או מביצוע פעילות גופנית.
3. בריאים, בד"כ, בעודף משקל של לא יותר מ-7 ק"ג, אינדקס משקל גוף בין 25-30 ומשקל יציב ב-6 החודשים לפני מועד הניתוח.
4. מטופלים המבינים כי שאיבת שומן לא תעלים צלוליט ולא תהדק את העור.

כיצד מתבצעת השאיבה?

לאחר ביצוע חתכים קטנים בעור, תוחדרנה דרכם צינוריות שאיבה, בעלות קצה קהה. הצינוריות מונעות במצבורי השומן ושואבות אותם. בתהליך מסייעות השיטות הבאות:

1. התפחה בתמיסה פיזיולוגית המכילה חומר מאלחש ואדרנלין ומוזרקת לרקמת השומן טרם השאיבה, כשהיא מאלחשת את המקום ומכווצת את כלי הדם. ע"י כך, מצומצם אובדן הדם במהלך הפעולה למינימום כמו גם הכאב ואובדן הדם שלאחר ביצוע הפעולה.
2. שאיבה בתת-לחץ.
3. רטט של הקנולה המזרז פירוק של תאי השומן.
4. גלי קול המגבירים פירוק של תאי השומן ומאפשרים שאיבת כמות רבה יותר של שומן.
5. לייזר – כמו גלי הקול, גם הוא גורם לפירוק תאי השומן, אך אינו מפיק חום בעת הפעולה, ולכן נגרמת פגיעה פחותה בעור ובכלי הדם.

איך תיראנה הצלקות לאחר הריפוי?

מאחר ומדובר בחתכים קטנים, הצלקות תיראנה בהתאם, אלא אם ישנה נטייה מולדת של העור ליצור צלקות לא יפות או רחבות. בדרך כלל, הצלקות תמוקמנה באזורים חבויים, אלא אם אין בנמצא אפשרות אחרת.

הצלקות מורגשות יותר באנשים בעלי עור כהה, באנשים בעלי נטייה ליצור צלקות-יתר או קלואידים, או בשל שימוש בקנולות רחבות יותר.

בדרך כלל הסימנים דוהים עם הזמן, אולם יתכנו שינוי גוון בצלקות החל מכהות-יתר (היפר-פיגמנטציה), דרך אודם וכלה בבהירות-יתר (היפו-פיגמנטציה).

 

מה צפוי לך לאחר הניתוח?

1. תתכן יציאה של נוזלים / דם בעד הפתחים של השאיבה במשך מספר ימים.
2. לבישת מחוך, שרוולי או גרבי לחץ (בהתאם לאזורי השאיבה) עד לתקופה של 6 שבועות לאחר הניתוח, על מנת להקטין הצטברות נוזלים בהם. יש לוודא שהשרוול אינו לוחץ מדי ובמידה ומורגש לחץ או כאב יש ליידע את הרופא המנתח.
3. אם למרות זאת תהייה הצטברות של נוזלים (אשר לא התנקזו בעד הפתחים) בחלל השאיבה, יתכן ויהיה צורך לנקז אותם באמצעות שאיבה עם מזרק.
4. נפיחותם של אזורי השאיבה מגיעה לשיאה 48 שעות לאחר השאיבה, רובה פוחתת עד ל-3 שבועות לאחר הניתוח והיתר פוחת תוך פרק זמן של עד לחצי שנה לאחר מכן.
5. אודם וסימנים כחולים של העור, שכיחים לאחר הפעולה וצפויים להעלם כעבור כשבועיים.
6. אי הנוחות אחר הניתוח באה לידי ביטוי בתחושת צריבה, שעלולה להופיע לאחר חלוף האלחוש, הקלה מושגת ע"י נטילת אקמול, ובד"כ, תחושה זו וכאבים מינוריים צפויים לחלוף תוך ימים אחדים. במידה והכאב חזק, ממושך או מלווה באודם מתמשך, יש לידע את הרופא המנתח.
7. התפרים מפתחי השאיבה מוסרים כעבור 10-14 ימים, בהתאם לאזור החתכים ולמצב הבריאותי של המנותח/ת.
8. בימים הראשונים לאחר הניתוח מומלצת מנוחה. למרות זאת, מומלץ להתחיל ללכת סמוך ככל האפשר להתאוששות הראשונית, לשם צמצום הנפיחות ולמניעת התהוות קרישי דם בוורידי הרגליים. יש להימנע ממאמץ, רכינה והרמת משאות כבדים ב-10 הימים שלאחר הניתוח, לצמצום הסיכון בהצטברות נוזלים. לאחר כ-10 ימים, רוב המנותחים מסוגלים להמשיך בפעילות יומיומית נינוחה.
9. יש לשמור על אזור השאיבה מורם מעל גובה החזה, במידת האפשר, כדי לשפר את הניקוז הורידי ולצמצם את הנפיחות.
10. יש להימנע מעישון לאחר הניתוח, על מנת שלא לעורר שיעול (וכתוצאה מכך דימום מאזורי השאיבה) ולאפשר ריפוי מיטבי של החתכים. כמו כן, אין לחדש נטילת אספירין או תרופות נוגדות כאב כמו נורופן/ איבופן/ אטופן וכדומה, עד להיפסקותם של הדימומים. אין לשתות משקאות אלכוהוליים במשך 5 ימים מהניתוח, על מנת להפחית את הסיכון לדימומים.
11. יש להימנע מפעילות גופנית מאומצת במשך 6 שבועות לאחר הניתוח, מחשש להצטברות נוזלים חדשה באזורי השאיבה. עד לפרק זמן של 9 חודשים לאחר השאיבה, תתכן הופעתה של נפיחות קלה וחולפת לאחר פעילות גופנית מאומצת.
12. יש להמתין 6 שבועות עד חשיפה לשמש או לחום (סאונה) בשל האפשרות של נפיחות כתוצאה מכך.

כמה זמן התוצאה תשמר?

הדבר תלוי בעלייה במשקל, הריון נוסף, הזדקנות, גנטיקה משפחתית ואורח החיים. במידה ולא תהיה הקפדה על כמות הקלוריות של המזון הנאכל, השומן יצטבר מחדש בתאי השומן שנותרו באזורים אלו וביתר אזורי הגוף. יתרה מזאת – למנתח אין שום אמצעי לצפות באיזה אזור בגופך יצבור שומן זה.

 

מהם הסיבוכים העלולים להופיע לאחר שאיבת שומן?

כל הניתוחים הפלסטיים כוללים מידה מסוימת של סיכון. ברוב המקרים, שיעור הסיבוכים המשמעותיים נדיר ומידת שביעות הרצון גבוהה. שיעור הסיבוכים הכולל מצטמצם באופן משמעותי, אם הניתוח מבוצע ע"י מנתח מומחה במרכז רפואי המאושר ע"י רשות הבריאות. ניתן לסייע במניעתם ובצמצומם של סיבוכים אלה ע"י הקפדה על הוראות המנתח המומחה, הן לפני והן לאחרי הניתוח.

1. דימומים תת-עוריים.
2. הצטברות נוזלים תת-עורית (סרומה).
3. נפיחות מקומית.
4. אי סדירות של העור.
5. שקעים עוריים.
6. זיהום – נדיר.
7. שינויים בתחושה המקומית.